פברואר 99 – הנסיעה לארה"ב

יודעים שהזמן הולך ואוזל... מרגישים שהגיע הרגע לעשות עוד משהו במסע הבלתי אפשרי הזה, ולהגיע לניו-יורק לצוות שחוקר את המחלה. היה ברור שאין מה לקחת איתנו את עדן ואנו מכינים "אלבום שיווק" עם תמונות המתארות את התפרצות והתקדמות המחלה, ובעיקר תמונות קסם שיסתכלו להם בעיניים... ואולי מישהו מהם יוכל לעזור....

ד"ר אלפלג שואלת אותי: "למה את נוסעת? את חושבת שתחזרי משם עם תרופה?" אמרתי לה: "ברור שלא. אבל אני רוצה להיות בטוחה, שאם למישהו שם תיפול מבחנה ויצא "בינגו" עדן תהיה החולה הראשונה בעולם שינסו לעזור לה...." התקשתי להפרד מעדן ועל-כן תכננו את הנסיעה קצרה ככל שניתן [4 ימים בלבד].

הגענו חסרי נשימה לבית החולים ״קולומביה״, אחרי מסע לחוץ ברכבת התחתית. נכנסנו למעבדה שהזכירה את המעבדה של ד"ר אלפלג ב״שערי צדק״, והלב דפק חזק חזק. ידענו, שפה יושבים "גדולי העולם" של המחלה... ורק הם יוכלו אולי לעזור במשהו.